Search
  • מארקוס פאפאגיורגיו

אתונה היא עיר שחיה את מחר אחרי חצות

זהב רודף ומגרש אפור, כתום וסגול רודפים זהב וכחול מוחלט מכסה את הכל לפתע כמו פעמון צלילה ענק.

השמש שקעה בנמל פיראוס ויושבי בתי הקפה רואים את הר אימיטוס משתנה כמו צלליות על מקרן, תכף יפלו הוילונות הגדולים ויחשך המסך כולו.


פאר פז השמש שחולקת אתונה השוקקת עם איים שלווים נעלם אל ארצות אחרות, מעבר לקימורי הים ולכרך נותרו האורות מהעיר העליונה – האקרופולי שקמה לחיים לעת לילה מלבן עצם לצהוב מלכות.

שעת ערב מאוחרת מתהדקת על העמק והעיר אוספת אליה את תושביה – הדייגים חוזרים ליבשה עם רשתות מלאות, הלבלר מחלק 'ברכות חמות' בפקקים על רחוב סיגרו משפתיים מלאות שומשום, הטבחים בטברנות מנקים קשקש אחר קשקש לפני מבול הלקוחות של חצות והסטודנטים גודשים את תחנות המטרו שכניסותיהן אפופות אדים ועשן.

המחוגים מתגנבים לאט ושבים אל מקומם שעה אחר שעה, ואיש לא מבחין בהם. אלילים מודרניים מובטלים שמקומם בתחנת רכבת בלונדון – כאן הם מתחבאים מההמון האדיש בבנקים. זו עיר גדולה שששה אלי תנודת ירח ולא אלי תקתוק שעון.


כמה דקות לפני חצות הקולנוע יפתח שעריו, ויכנס סינפילים בלי מחיצה תחת השמיים. הטברנות ירעשו ומגשים עמוסים יצאו מהמטבח. הבגלמה תישלף בעשרות האנגרים אפופי עשן נרגילות והוילון הגדול יסתחרר כנגד רוחות דרום מערב.

הרי ידוע לכל מקומי שאתונה היא ישות הנוהגת לחיות את חייה דקה אחרי מחר אפס אפס.


8 views
  • Facebook Social Icon

עמוד הפייסבוק