Search
  • מארקוס פאפאגיורגיו

על מעללי שאול ועשבי מרפא על שולחן הטברנה

האביב הגיע אלינו אלינו ונראה שהוא מתקרב מיום ליום לשיאו. בטיילת שבין מפרצון זיאס ונמל פיראוס המפויח הענק, עשרות זוגות ומשפחות נהנים מהשמש המאירה את הסלעים, עליהם ילדים תופסים סרטנים קטנים וקריטמוס או ארמירית'יה, אספרגוס בר, גדל בעין מפריע ובאין תמיכה, בזמן שקילומטרים רבים משם בארצות הצפון, אותו צמח צנוע נמכר במחירן של אבנים יפות למאה גרם...

ולמרות פתיחה זו, לא ניגשתי למחשב כדי לכתוב על פיראוס וטברנותיה היום. היום אני רוצה לדבר על חורטה. 'חורטה' (Chorta, חס וחלילה לא חרטא), הוא השם הכולל למאות סוגים של אותם עשבים אותם אנחנו נוטים שלא לראות בשולי הדרך, בעלי טעמים שונים המעודדים מתכונים שונים, שהזינו דורות של יוונים רבים לפניי. בכל עונה בה תבקרו בטברנה יוונית תימצא לכם 'חורטה' שונה. בקיץ מגישים לצד הממולאים והדזאדזיקי 'ווליטה', סוג של חורטה מתקתק עם לימון ואגם של שמן זית, ובחורף אולי 'רדיקיו' מריר וממולח כהוגן בתוך סלט שעועית לבנת עין ופרוסות פנצ'טה... כאן באגינה, למשל, את רוב החורף העברתי באכילת סוגים שונים של פרחים, עלים בשרניים ועשבים וגבעולים דקים – רובם ככולם טעימים ומגוונים, וחלקם הגדול אינני זוכר לפי שם.

סלט חורטה (ווליטה), שעועית ואפאקי (תוצר מעדניה מכפרי כרתים) מעשה ידי

את שעורת הבר ושלל המזון הזמין בין בצורת אחת למשניה בהרים ובעמקים הסלעיים הנאפים בשמש כל שנה העריכו עוד היוונים הקדמונים בכל מקום שרגלם דרכה בה, ויחסו את השפע לברכתה של ד'ימיטרה, אלת התבואה.

ד'ימיטרה,לפחות אז, הייתה ההסבר התקף ביותר לקיומן של עונות השנה, בעיקר בגלל הסיפור הבא – האדס, אל השאול ועולם המתים, התאהב עד כלות בביתם היפה של זאוס וד'ימיטרה, פרספונה. ביגונו וקנאתו, הוא עקב אחרי פרספונה וחטף אותה בשעת כושר אל מחשכי ממלכתו. ד'ימיטרה, גם אמא וגם אלילה, זעמה זעם קדוש ופתחה בשביתה כללית – החיטה החלה לצמוח דקיקה, האדמה התכסה מעטה כפור, העלים נשרו מכל עץ רענן ובצורת באה על הארץ. זאוס התפנה מהילוליו ועסקיו כדי לפתור את הריב התורן עם המאהבת והתחנן שתשנה את דעתה ותשקול שנית את ההחלטה הזו שמונעת גם מהם קורבנות נאים מיצורי העפר למטה. מה גם שהוא הבטיח לה, כפי שאומרת השמועה, לצאת סוף סוף לחופשה ביחד ולהתפנות מהאולימפוס שורץ התככים והפיתויים לתפוס קצת שקט באיים..

נראה שהגבירה התרצתה, ולה רק תנאי אחד להפסקת השביתה – הסדר יוחזר אך ורק אם פרספונה תחזור מהשאול אל האולימפוס. זאוס לקח נשימה עמוקה, הרכין את ראשו, ופנה להתווכח עם האדס. מה לא עושים בשביל אהבה וקצת בשר ונזיד שעורה על המזבח.. אל השאול כבר לא נראה גיבור במיוחד בצלו של זאוס, ונענה למה שלא יכל לסרב לו כי הוא היה זקוק לאצבעות שלו. אתם יודעים, לשחק במחרוזות עשויות נשמות רדופות, לאחוז גביע עשוי גולגולת מלא ביין, שטויות רגילות של מאפליה.

לפני שפרספונה הובאה בפני זאוס, האדס הספיק לתת לה גרעין יחיד של רימון כשי לדרך, שזרע בלבה עוד בעלייתה מעלה מן התהום כיסופים אל האל הזקן. הגרעין התחדש, צמח ונסוג כל שנה – כך שפרספונה לא יכלה להיפטר מהגעגועים וברחה בשעטה אל מחשכי השאול כדי להתרפק על ברכיו של האדס האשמדאי. בכל שנה, כמחאה של זעם ויאוש, אמא ד'ימיטרה הייתה שולחת קיפאון אל העולם ומנווטת רוחות עזות אל הישוב, השדה וכל חלקה תחת השמש הנעלמת. עם חזרתה של פרספונה מהניכר, כתפיה מאובקות באבק הגיבורים והנכלאים המתים, אמה הייתה מעירה את העולם לחיים ומפיצה בכל שפע של צבע, חום ומגוון, אותו אוספים לאסמיהם בני האדם בהתרוצצות והתגוששות, עד מפגשם השנתי הבא של פרספונה והאדס.

פרספונה נחטפת אל התהום בציורו של אלסנדרו אלורי

ובכן, עם ברכתה של ד'ימיטרה בפתח, יצאתי אל חצר הבית כדי לאסוף כמה טרם החום הגדול של תחילת הקיץ יהפוך את הג'ונגל המינורי שבחוץ למבוך קש וקוצים יבש. גדילן, בולבי, זוכוס, ד'יקטאמו, קצת חוביזה וחרדל בר מצאו את דרכם לצלחת, ואחרי שבוע של פחמימות ותזונה סטודנטיאלית עניה של פיצה ורצועות חלבוניות בפיתה עם רוטב שמחתי לחזור לגעת באוכל בידיים, ולהנות מפרי עמלי בידיעה שלא אטעם עוד את אותו האחד שנה שלמה. איך נטען שאמר היפוקרטס בזמנו?

‘’Let thy food be your medicine, and medicine thy food’’

גאיד'ורואגאפו, 'קוץ החמור' הידוע במחוזותינו כ'גדילן'. אוצר אמיתי הרגיל להירמס על קוציו וסודותיו. לשורש, הגבעול, העלה והפרח מתכונים ותכונות שונים - קטפת אחד, זכית בארבעה רכיבים שונים ולפי שמועת הכפר ניקוי כבד.

*

7 views
  • Facebook Social Icon

עמוד הפייסבוק