Search
  • מארקוס פאפאגיורגיו

פסטיבל השוקולד של אתונה


לפני שבוע וקצת, עם חזרתי אל העיר הגדולה מגיחה לצפון המדינה נתקלתי במודעה שדגדגה לי בטלקנזיס פלאי את הלשון והחזירה אותי לזיכרון תחושת ה'היי' של סוכר מברך לשלום את מערכת העצבים. בשחור על גבי חום על גבי לבן, האירו אותיות קידוש לבנה בפינת רחוב מפויחת את עיני – 'פסטיבל השוקולד של אתונה'. בזריזות חייגתי לאשתי חובבת המתוק, שהייתה בדרכה לפיראוס על המעבורת, והזמנתי אותה להצטרף אלי לארוחת בוקר, צהריים וחטיף בן ערביים – כולם על טהרת הקקאו.

שמנו פעמינו אל תחנת המטרו הצמודה לנמל נרגשים ונמהרים, מצאנו מקומות ישיבה ליד החלון וספרנו את התחנות הספורות עד להגעה. בדרך, הוסחה דעתינו המוסחת קלות בכל מקרה כמה וכמה פעמים על ידי הפרטים הבאים: קבוצת חוליגני כדורגל מאושרים; אישה סרבית ששרה שיר ממולדתה, אוחזת בתמונה של הבן שלה אי שם בהרי יוגוסלביה לשעבר שלמענו היא שרה; שוק צועני ובו מוכרים ידיות, רצועות שעונים קרועות, קרטוני סיגריות ממקור מפוקפק, נעליים ממוחזרות ותכשיטי עבודת יד יפיפיים לצד מכונות כתיבה סדוקות ושלטי טלויזיה משנות השמונים; זוג מהמם ביופיו שהתברר לאחר שיחת חולין כתוניסאים יוונים וקשישה מצומקת האוחזת בעותק של 'המניפסט' של קרל מארקס.

משהגענו אל תחנת ת'יסי¬ו יצאנו אל המדרחוב הראשי שלכל אורכו הוצבו דוכני שוק הפיצ'פקעס ושות' של יום ראשון. בעוד אשתי, שתחיה, עמדה על המקח עבור תיק עור יד רביעית מול רוכל ממולח בחנתי את הסחורות השונות והמשונות שצדו עיני. והפעם – דראכמות משנות התשעים, מעילי טייסים, שעונים שוויצרים משופצים, טבעות עם חותם של הבונים החופשיים ופנטאגרמים, ברווזוני עץ, פסלוני עץ זית מבדיל, כובעי שרלוק הולמס, קלאסיקות הספרות הרוסית בדרגות שונות של הצהבה, מפתחות מעשה מחשבת שלא פותחים דבר, דרבוקות, מזמרות, צנצנות ריבת חצילים ועוד ועוד. הרוכל הממולח יצא כשידו על העליונה וכך הצלחתי לשכנע את אשתי להחיש צעדינו אל מתחם הפסטיבל כדי להתנחם כמה שיותר מהר ביציקה המתוקה הראשונה שנראה – הרעב החל לתת אותותיו.

הגענו לאחר הליכה קצרה בטיילת הרחבה אל מתחם הטכנופוליס שבגאזי – קומפלקס ארובות, האנגרים ומנועים מרשים ששימש שנים רבות כתחנת הכוח המונעת בגז המרכזית של אתונה, ובימינו משמש כמוזיאון וחלל תערוכות טרנדי. התור התקדם במהירות שיא – הניחוחות שבקעו מבפנים זירזו את הממתינים לספור את המטבעות מראש ולאחוז בכספם ביד במקום להסתבך בכיסי המעיל. נכנסנו אל ההאנגר הסמוך לכניסה ומיד נבלענו בבלילת ההמון. את עיננו קידמה מזרקת שוקולד גדולה, את אזנינו פטפטת ושירים של קווין ודייויד בואי, את אפינו ניחוח מרוכז של כל מה שהיה למקום להציע.

בתחנה הראשונה התעקשתי לרכוש לאשתי את הקיורטוש ההונגרי המפורסם, שבישראל כבר הפך מעולה חדש לכמעט צבר וביוון רק בשנתיים האחרונות התחילו לכרסם. בתחנה השניה נדרשתי לחוות דעתי על שוקולד דחוס בפלפל בצבעים שונים, פרחים ותותים מיובשים. בתחנה השלישית צפינו בעלמת חן שהדריכה את הקהל במופע בישול איך לאפות עוגת שכבות בסגנון 'סניקרס', בעוד אישוני הילדים מלפנים מתרחבים בהדרגה והסבתות שלהם מאחורה מתלוננות על הימצאות חמאת בוטנים במתכון (''מריה, זה המון כולסטרול!''. יש לציין שאותן סבתות אכלו אומצה בגודל תיק הגב שלי חצי שעה לאחר מכן).


וכך, מהאנגר להאנגר, מדוכן לדוכן, בלסנו סוגים שונים של שוקולד תכף נאלצנו לחזור לאי ולהסתפק במתוקים המסורתיים יותר, עד שמצאנו את גולת הכותרת של הביזאר – בדוכן קטן במרכז ההמולה מכרו מנות מלוחות על בסיס שוקולד. יש כאלה שיכנו את מה שאני עומד לתאר כזוועה, ויש כאלה שיזילו ריר מכיסופים – לובסטר ענק עטוף שוקולד לבן, ליים ועירית וחברו המקסיקני תרנגול ברוטב שוקולד מריר וצ'ילי. אל חשש, לא הובהלתי לבית החולים ולא נישאתי אל בית הכיסא. עם זאת, אשאיר את התענוג הזה לאחרים בפעם הבאה. כשיצאנו אל הרחוב, ממצמצים אל מול הכתום העז של אחר הצהריים המאוחרים, שבעים להתפקע ומלאי מרץ מתודלק פחמימות וקפאין נאלצתי להפוך למרים משקולות להמשך הערב כשהתיק שלי, ולא רק אשתי ואני, העלה כמה קילוגרמים יפים של שוקולד ותופינים... וכך הספקתי לכסות את מכסת השוקולד השנתית שלי ביום וקצת בתחנת כוח ישנה במרכז אתונה.. עד הפעם הבאה.

1 view
  • Facebook Social Icon

עמוד הפייסבוק